ביג זול ישראל 1997 בע"מ נ' מי- נע חברת המים והביוב של נצרת עילית בע"מ

החלטה

התובעת הגישה שתי בקשות; בקשה "להקפאת המצב הקיים" ובקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט. הצדדים העלו את טענותיהם בכתב, התקיים אף דיון בעל-פה, לאחריו הוחלט כי ההחלטות יעוכבו על מנת לתת לצדדים שהות להגיע להבנות, ובהמשך הוארך המועד לכך לפי בקשות התובעת. משלא הוגשה הודעה על הסכמה, ובהתאם להחלטה מיום 14.10.13, ניתנת החלטה בשתי הבקשות.

לאחר עיון בעמדות הצדדים, אני רואה לדחות את שתי הבקשות, ולהלן תמצית נימוקי לכך.

הבקשה "להקפאת מצב קיים":

1.התובעת הגישה תביעה לצו עשה אשר יאסור על ניתוקה מאספקת המים על-ידי הנתבעת, וכן תביעה כספית בסך 240,088 ₪. עם הגשת התביעה הוגשה בקשה לצו עשה זמני שיורה על חידוש אספקת המים לתובעת, שבהמשך הוסבה לצו מניעה שיאסור על ניתוקה.

2.לאחר שהתקיים דיון בבקשה לצו זמני, ובהמשך להמלצת בית המשפט בדיון, הגיעו הצדדים להסכם. ההסכם, חתום על-ידי הצדדים, הוגש לבית המשפט, וניתן לו תוקף של החלטה. על-פי ההסכם, התובעת התחייבה להעביר לידי הנתבעת סך כולל של 93,000 ₪, המהווים כמחיצת מחובה הנטען לנתבעת; סך של 30,000 ₪ ישולמו במזומן, וסך של 63,000 ₪ יינתנו בערבות בנקאית בלתי חוזרת. בהסכם נקבע שלנתבעת קיימת אפשרות לחלט את הערבות בהתאם לשיקול דעתה הבלעדי, החל מיום 10.7.13. כנגד אלה הוסכם כי הנתבעת תמנע מניתוק המים.

3.בטרם מימוש הערבות הבנקאית לפי ההסכם, הגישה התובעת את הבקשה שלפני להקפאת המצב הקיים, וליתר דיוק – מניעת מימוש הערבות הבנקאית לפי ההסכם. לטענתה, הנתבעת פעלה בחוסר תום לב ונמנעה מלהגיע איתה להסכמות לגבי גובה החוב, דבר שהיה הבסיס להסכמה האמורה, וכן הסתברו לה עובדות חדשות שלא היו ידועות לה בעת ההסכם האמור ואשר לא גולו על-ידי הנתבעת. לבקשה זו מתנגדת הנתבעת, אשר טוענת כי התובעת מנסה להתנער מהסכמה מפורשת וברורה בין הצדדים.

4.דין הבקשה להידחות. ברי שההסכם בין הצדדים מחייב אותם, וכך גם ההחלטה שאישרה אותו. טענות התובעת כי ההסכמה גובשה על מנת לאפשר לצדדים לנהל מו"מ על גובה החוב הסופי, ומשלא הושגו הסכמות אין לקיימה, סותרות את הלשון המפורשת של ההסכם, ואין בהן כל ממש. גם הטענה כי נודעו לתובעת עובדות חדשות שלא היו ידועות לה בעת גיבוש ההסכמה, אודות אי-סדרים בחיובים בגין צריכת המים, אינן מניחות בסיס משכנע לחזרה מהסכמה או לביטולה. המחלוקת הבסיסית בין הצדדים באשר לגובה החיובים נותרה במהותה כפי שהיתה, והיא היתה ידועה בעת גיבוש ההסכם. אמנם, בדיעבד הסתבר כי חלק מהחוב לו טענה הנתבעת בתגובתה לבקשה למתן צו מניעה זמני, היה מבוסס על הערכה לפי צריכה קודמת וכי ההערכה הסתברה בחלוף הזמן כגבוהה ביחס לצריכה בפועל, ברם לא הונחה תשתית לקבוע כי מדובר בשוני מהותי של גובה החוב, כאשר מדברי הנתבעת עולה כי מדובר בסכום קטן בלבד ביחס לחוב הכולל (ר' עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 17-19),, ובנסיבות לא הוכח כי מדובר בפגם בכריתה המצדיק את ביטול ההסכמה. לא למותר לציין, כי הנתבעת קיימה את חלקה בהסכם, ונמנעה מניתוק המים בשל אי-תשלום החוב. בנסיבות אלה, ולנוכח האמור לעיל, אין מקום לאפשר לתובעת לחזור בה באופן חד-צדדי מהסכמתה.

5.מעבר לכך אוסיף, כי אף בחינת הבקשה לגופה לפי המבחנים למתן סעד זמני, מביאים לאותה מסקנה. בבסיס התביעה העיקרית עומדת טענת התובעת לחיובי יתר בגין אספקת מים מצד הנתבעת. אף אם אניח כי קיימות ראיות לכאורה לעילת התביעה, אינני סבורה כי במאזן הנוחות הכף נוטה לטובת התובעת באופן המצדיק את המבוקש על-ידה, דהינו – "הקפאת המצב הקיים" באופן שהיא לא תחוייב בתשלום בגין חוב העבר הנטען, מחד, ולא יינקטו נגדיה צעדיה אכיפה לניתוק המים, מאידך, וזאת עד להכרעה בתביעתה. המחלוקת בין הצדדים היא בבסיסה כספית, בדבר גובה חובה של התובעת עבור צריכת מים. התובעת לא שילמה משך תקופה ארוכה את חיובי המים שהושתו עליה, בטענה כי הם מופרזים, אך נמנעה גם מלשלם סכום כלשהו על חשבון הצריכה שאיננה במחלוקת, כאשר אין כל חולק שהיא צרכה מים במהלך התקופה הרלוונטית. בנסיבות אלה, וכאשר מדובר במחלוקת כספית, ומשלא הונח כל יסוד לחשש שלא יהיה בידי הנתבעת – תאגיד סטטוטורי - להשיב לתובעת את הסכומים שיגבו ממנה אם בסופו של יום יימצאו טענותיה מוצדקות, המתווה שהוסכם לפיו תשלם התובעת בשלב זה רק חלק מחוב העבר (כמחצית), תוך המשך תשלום החיוב השוטף, הינו סביר ומאוזן, ואין מקום למתן צו מניעה החורג ממנו.

5.לאור האמור הבקשה נדחית, ואין מניעה לחילוט הערבות הבנקאית בהתאם להסכם.

הבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט:

6. גם בקשה זו אינני רואה לקבל, למצער בשלב הנוכחי. התובעת צירפה חוות דעת לפיה לא קיימות, לעת עריכת הבדיקה מטעמה, נזילות במתחם בית העסק. יצויין כי בדיון מיום 9.9.13 ציינה התובעת כי כיום (להבדיל מהמחלוקת לעבר), חיובי המים שלה הם סבירים לטעמה. נראה איפוא כי המחלוקת בין הצדדים מתמקדת כעת בחיובי העבר, ולעניין זה אין בפני בשלב זה חוות דעת מטעם הצדדים, וגם לא ברור המתווה המקצועי הרלוונטי לבחינת הטענות ביחס לעבר.

7.לאור האמור, בשלב זה אינני רואה למנות מומחה מטען בית המשפט. לאחר שיוגשו תצהירי הצדדים, ובכלל זה אפשר שיוגשו חוות דעת, ניתן יהיה לשקול העניין מחדש.

8. נוכח כל האמור, הבקשות נדחות.

9.התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 3,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

הוראות לגבי המשך ההליך:

10. אני מורה כי הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית, בצירוף ראיותיהם; התובעת תגיש תצהיריה בתוך 45 ימים, והנתבעת תגיש תצהיריה 45 ימים לאחר מכן.

11.אני קובעת קדם תשפט נוסף לאחר הגשת תצהירים, ליום 24.2.14 בשעה 9:00.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג חשון תשע"ד, 27 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.